איך נזהרים מניוון מחשבתי?
זו היתה שאלה מהקהל שגרמה לי לעצור ,ובחרתי שלא לענות עליה.
היו לי המון כיווני מחשבה והרגשתי שאני צריכה שניה לזקק.
לפני השינה הבנתי שהתשובה שלי מתמצא לכדי ״סקרנות״.
☀️Scott Shigeoka, הוא חוקר סקרנות שיצא למסע ברחבי ארה״ב בוואן סגול של 7 מטר , כדי לראיין אנשים שעושים שינוי בקהילה שלהם, כדי להוכיח תאוריה.
הוא עצר אצל מוכרת פרחים באמצע שומקום, ישב עם קבוצת ספרניות, יצא לשיט רפטינג עם אנשים מהצד הפוליטי הנגדי שלו ועוד המון סוגים שונים מאוד של אנשים,
אבל – הוא לא חיפש תשובות. הוא חיפש סיפורים.
מה שהוא גילה סותר כל מה שלימדו אותנו על מנהיגות: הלידר הכי חזק בחדר הוא לא הכי בטוח בעצמו. הוא הכי סקרן.
יש לזה מילה – admitter. מנהיג שמודה בטעות.
וזה מה שמעניין: כשמנהיג מודה שהוא לא יודע, האמון בו עולה. לא יורד.
ועכשיו תחשבו על זה רגע בהקשר של היום.
בעולם שבו כל תשובה נמצאת במרחק פרומפט אחד,
הפיתוי הכי גדול הוא להפסיק לשאול. לקבל את התשובה הראשונה או להעתיק ולהדביק סלופ.
זה בדיוק הרגע שבו מתחיל הניוון המחשבתי.
לא כשאנחנו לא יודעים משהו. אלא כשאנחנו מפסיקים לרצות לדעת.
סקרנות היא השריר היחיד שמסרב לתשובה הראשונה. היא זו ששואלת "רגע, למה?", "מה אני מפספסת פה?", "מה אם הפוך?"
וכמו כל שריר, אם לא משתמשים בו, הוא מתנוון.
ה"אני לא יודע" הוא לא סוף המחשבה. הוא הדלת אליה.
ברגע שאני מודה שאני לא יודעת, אני נאלצת לחקור.
ברגע שאני מעמידה פנים שאני יודעת, או נותנת למכונה להעמיד פנים במקומי, המחשבה שלי מפסיקה לזוז.
אז אולי זו התשובה שחיפשתי לפני השינה.
לא נזהרים מניוון מחשבתי בעזרת עוד מידע. נזהרים ממנו בעזרת עוד סקרנות.
AI ייתן לנו את התשובות. מה שיישאר שלנו, ומה שיבדל בין מי שממשיך לחשוב לבין מי שמפסיק, זה השאלות.
אז אני מחזירה את השאלה של הקהל אליכם: מה אתם עושים כדי לא להכנס לניוון מחשבתי?
בתמונה – אני מנסה את המילה סקרנות באופן חופשי במידג׳רני וזה מה שהמודל מחזיר. מוטיב הדגים חזר על עצמו גם ב 10 הג׳ינרוטים הבאים – מי יודע למה?
