רוב תוכניות הטרנספורמציה ב-AI מתות בישיבת ספרינט.
לא בגלל תקציב או התנגדות.
בגלל שהן נאלצו להתחרות על מקום ברודמאפ – ולא ניצחו.
מי לא מכיר את זה. יש לי עבודה שוטפת וכרגע ״AI״ זה עוד תיק שלאף אחד בצוות אין זמן אליו.
מאחר ובשנים האחרונות אני צופה בהרבה חברות שמנסות לעשות את זה, ורואה צורות שונות, דווקא הצורה של ג'ון קים, מנכ"ל Delight.ai, ששיתף לאחרונה איך עשה את זה , עצרה אותי.
אצלו הם לא הוסיפו את אימוץ ה-AI לרודמאפ המוצרי אלא בנו מסלול מקביל.
הם קראו לו Automators Platform – מערכת פנימית שבה כל אחד בחברה יכול להרים יד ולבקש אוטומציה.
כספים. שיווק. גיוס. בלי תור ל-engineering. בלי אישור ספרינט.
מישהו לוקח את המשימה. בונה. מדמו ב-all-hands של רביעי.
תוצאה לדוגמא היא שצוות השיווק שיגר חנות מתנות עם אינטגרציית Stripe תוך יומיים. בלי ג'ירה אחת.
מה שאהבתי במיוחד, שכל המוצר הפנימי הזה נעטף בגיימיפיקציה של קווסטים: מישהו שם בקשה- היא בעצם ״אתגר״ שמישהו אחר לוקח לפתור. הוא מקים לעצמו צוות של בילדרים ייעודי למשימה, ויחד הם פותרים את הקווסט. לכל האירוע יש כמובן ניקוד , וטמפלטים שמאפשרים למי שבונה להשאר בגבולות גזרת הארגון מבחינת אבטחה ,חוקים, ודאטהבייסים רלוונטים.
בלי קבוצה של צ׳מפיונס, בלי סרבול של פרוסס נוסף, בלי להעמיס על החטיבה שכבר מפתחת.
קומנדו.
התובנה שלי –
כש AI צריך להילחם על עדיפות ברודמאפ, הוא מפסיד למה שכבר דחוף.
המסלול המקביל מסיר את הקרב הזה לגמרי , הוא רץ לצידו במהירות של סקרנות ופלייפולנס, הוא מנגיש לכולם את האפשרות, מאפשר למי שיודע לבנות, לבנות נכון ובסקייל, וגם לשאר לעלות על העגלה הזו.
איך אתם מאורגנים סביב AI בחברה שלכם – בתוך הרודמאפ או לצידו? ומי בונה?
