חושבים שההתלבטות הקשה היא אם לבנות או לקנות?
בפועל, לבנות זה החלק הקל.
כולם רוצים לבנות – כי אנחנו מכירים את הבעיות של עצמנו טוב יותר מכל ספק, ומוצר מדף תמיד משאיר משהו בחוץ: נותן 80%, ומפספס בדיוק את ה-20% שהיו הופכים אותו למדויק עבורנו.
אבל איך בוחרים מה לבנות? אני מחלקת לשלושה מעגלים –
מערכות ליבה – ERP, CRM, HRIS, פלטפורמת הדאטה. מה שאם ייפול, הארגון עוצר.
מעגל שני – מה שמזין את הליבה: FP&A, סגירת חודש, שירות לקוחות.
מעגל שלישי פריפריאלי – כלים פנימיים, דשבורדים, אוטומציות, תהליכי אונבורדינג.
לפני שנה, הפריפריה נפתחה לבנייה בתוך הבית.
מה שהשתנה בחודשים האחרונים – המעגל השני נפתח גם הוא.
אני רואה חברות של מאות עובדים שבונות בעצמן את מערכות הפרפורמנס, מחליפות CPQ, סוגרות חודש בכלי פנימי. לא רק כי זה זול יותר (זה כן) – אלא כי סוף סוף אפשר לתפור את ה-20% שחסר.
עד כאן החלק הקל.
אבל, יש משפט אחד שצריך לחשוב עליו ואני אומרת לכל לקוח, בדיוק ברגע שהעיניים נדלקות:
רגע. מי מתחזק את זה?
כי אף אחד לא חושב על תחזוקה. כולם נורא רוצים לבנות, ונמצאים בחדוות היצירה.
בנייה היא רגע – תחזוקה היא מערכת יחסים.
מי מתקן כשה-API משתנה? מי מעדכן כשהמודל הבא יוצא?
מה קורה כשמי שבנה עוזב?
במילים אחרות: השאלה שמנהלים, ובילדרים צריכים לשאול היא כבר לא "מה לבנות"
אלא יותר –
מי בארגון מוכן להתחייב למערכת הזאת גם שנתיים אחרי ההשקה.
אשמח לשמוע – בניתם משהו שהחליף saas? מי מתחזק אותו היום?
#AI #BuildVsBuy #SaaS