לפני קצת יותר משלוש שנים התחלתי להקליט;
זה התחיל מצורך אישי של להתאמן על הרצאות או לשלוח צ׳יט שיטס אחרי סדנא; אבל מהר מאוד זה הפך לטבע שני שבו אני לא נכנסת לחדר בלי שיש איתי מקליט פיזי ואח״כ כשכבר יצאו כל מקליטי הזום למיניהם,יוצא שיש לפעמים יותר ממקלטי אחד על השיחה או איתנו בחדר.
יש אפילו כאלה ששולחים את המקליט כשהם לא יכולים לעלות לשיחה.
אבל אירוע ההקלטות גדול ממה שאפשר לחשוב.
הוא שומר ומקפיא משהו שעד עכשיו לא היתה לו נוכחות, ומי שמסודר גם מבין שמדובר בדאטה החדש, הזהב הזה שai אוהב לאכול.
רובכם כנראה עוצרים כאן ושואלים את עצמם על מה אני מדברת, שכן רוב האנשים יקבלו את סיכום השיחה למייל אחרי, ומבחינתם זה סגר את הפינה הזו, אבל
לתמלולים ולהקלטות חשיבות גדולה כשמכניסים אותם למכונה כמו קלוד ומתחילים לשאול אותה שאלות שאולי קודם אי אפשר היה.
דווקא בתור אחת שמקליטה היה חשוב לי לדבר על זה, שנתיים אחרי, עם Hadas Almog 🧿 , ב״סוגרות פינה״ שהוא פודקאסט לאנשים שאוהבים ללמוד משהו חדש ולשאול את עצמם שאלות.
חזרנו לפרק קצרצר בנושא, ולעוד אחד שיצא בשבוע הבא לפני ראש השנה, כדי לשאול את עצמינו האם העברנו את כושר השיפוט שלנו הלאה רק כי יש מקליט בחדר, מה זה אומר על יחסים אנושיים בחדר ועוד כמה דברים שכדאי למי מכם שעושה פגישות עם הקלטה, לחשוב עליהם.
מקווה שתהנו, אני נהניתי לשוב לאולפן, ולסגור על זה פינה
הפרק המלא בתגובה ראשונה
