כל השבוע אני שומעת על המחיר.
חושבים שהחלוקה של Claude לשישה ממשקים היא עניין של תמחור?
תכלס, היא לא.
זו יותר אבחנה ארגונית בעיני מכל דבר אחר.
בכל ארגון שאני עובדת איתו היום, יש לפחות Workflow אחד עם קלוד שפועל בשקט.
מישהו בצוות כתב פרומפט לפני שישה חודשים וזה עבד. אנשים אחרים בצוות אימצו את זה.
פתאום זה מעבד הצעות ספקים כל יום חמישי, או מכין תקצירים ללקוחות, או מסנן פניות שירות.
בלי בעלים. בלי טיפול בשגיאות. בלי שורת תקציב.
זה מה שקראו פעם Shadow IT, רק שהפעם זה לא נראה או מרגיש ככה כי ״ביקשו שנעבוד עם AI וזה רק קלוד״.
מהלך התמחור של אנטרופיק, שהתחיל עם חסימה לאופןקלואו וחברים בשימוש במנוי, הלך והתרחב – ועכשיו השימוש גלוי יותר.
שישה ממשקים שונים = שישה מודלים שונים של אחריות:
Chat: בן אדם רואה כל אאוטפוט לפני שהוא יוצא
Cowork: שיתוף פעולה, עם פיקוח
Code: עבודת פיתוח ב-IDE
Agent SDK: רץ ברקע, עצמאי לחלוטין
Managed Agents: פנימי, stateful, ארגוני
Platform API: מול לקוחות, mission-critical
אותו AI. דרישות אחריות שונות לחלוטין.
וזה העניין:
יותר משזה שינוי תמחורי זו מראה שמאלצת את הארגון לשאול שאלות שהתחמקו ממנו:
מי מפקח על האאוטפוט?
מה נשבר אם ה-Workflow הזה נופל מחר?
מי הבעלים?
לרוב הארגונים אין תשובה.
כתבתי על זה בהרחבה אתמול, כולל שאלות אבחנה מלאות ופרומפט מוכן לביצוע מיפוי קלוד בארגון שלכם למי שרוצה להעמיק https://lnkd.in/dJm4UUhm
איפה בארגון שלכם Claude באמת רץ ומי יודע?
💬
אם עוד לא הצטרפתם, אני כותבת בהרחבה על סוגיות של אימוץ, בילדרים ואסטרטגיה של AI, בניוזלטר של AI THINKERS