רגע ה-Reel של ה AI.
אתם יודעים איך הוא נראה.
מנהל רואה דמו מרשים בכנס, חוזר למשרד ואומר: "אנחנו צריכים AI." ואז מתחילה שרשרת של החלטות שנראות כמו עשייה אבל הן בעצם ריצה.
"איזה כלי מחברים?"
"מה הטריגר? מה ה-action?"
"מתי אנחנו מתחילים?"
אף אחד לא עוצר לשאול: למה?
יצא ששמעתי את ברנה בראון ואדם גראנט מדברים על חזרה למשרד השבוע. הם אמרו משהו שעצר אותי:
רוב ההחלטות על RTO לא מגיעות מניתוח אמיתי.
הן מגיעות ממודלים מנטליים שלא נבדקו. מסיפורים שמנהלים מספרים לעצמם ואף אחד לא בדק אם הם נכונים.
"אני צריך לראות שאנשים עובדים."
"שיתוף פעולה קורה רק בחדר."
"אנשים מרחוק פחות מחויבים."
אלה לא עובדות. אלה הנחות. ומרביתן לא נבדקו מעולם.
זה הזכיר לי שאותו דבר בדיוק קורה עם AI.
"הקלוד יפתור לנו את בעיית הפרודקטיביות."
"אם נאמן את הצוות על הכלי הם ישתמשו בו."
"אם נאטמט את הפלו נחסוך זמן."
גם אלה הנחות. גם הן לא נבדקו.
אנשים רוצים AI עד כדי כך שהם שוכחים לחשוב על מערכות. ולא מערכות של כלים.
מערכות של אנשים. של הרגלים. של תמריצים. של מי מרוויח ממה. של מי מפחד מה. של מה באמת קורה בצוות הזה בין תשע לחמש.
זו החשיבה המערכתית האמיתית.
וברגע ה-Reel -זה נעלם.
ברנה שואלת על RTO: "יכולים לומר בדיוק מה אתם מנסים לפתור?"
אני שואלת אותו דבר על AI: "יכולים לומר בדיוק מה המערכת האנושית שהכלי הזה אמור לשנות?"
כי AI על תהליך שבור נותן לך תהליך שבור מהיר יותר.
ו AI על צוות שלא מסכים על אחריות נותן לך קונפליקט מוגבר.
או AI על הנחה שלא נבדקה נותן לך את אותה הנחה בסקייל.
לפעמים זו בכלל שאלה של מה האנשים שלי צריכים ללמוד בשביל ש
או האם אני צריכה אנשים אחרים.
לפני ה-flow הבא שלכם –
מה המודל המנטלי שמניע את ההחלטה? ואיך תבדקו שהוא נכון?
