הפרודוקטיביות פר מפתח באנתרופיק עלתה ב-200%.
המספר הזה צריך לעצור אותנו רגע.
בוריס צ'רני, האיש מאחורי Claude Code, לא ערך שורת קוד אחת ביד מאז נובמבר.
הוא מעלה 10-30 pull requests. כל יום.
הוא טוען שכתיבת קוד היא בעיה פתורה, והשווה את הרגע הזה בזמן לדפוס של גוטנברג.
לפני הדפוס – פחות מ-1% מהאוכלוסייה ידעה קרוא וכתוב.
סופרים עשו את כל העבודה.
תוך 50 שנה הודפס יותר חומר ממה שנוצר ב-1,000 השנים שלפני.
הנקודה שלו היא שתכנות הוא האוריינות החדשה, וכולנו צופים בזמן אמת איך זה נהיה נגיש לכולם. אולי כבר הבנתם את זה.
מה שאותי תפס בראיון שלו בפוד המצוין של Lenny Rachitsky היה משהו אחר –
הוא סיפר על memory leak בצוות שלו.
הוא התחיל לדבג בדרך הקלאסית – heap snapshots, כלים מיוחדים, traces
אחד המפתחים הצעירים יותר בצוות פשוט ביקש מקלוד לטפל בזה.
קלוד לקח את ה-snapshot, כתב לעצמו כלי ניתוח, מצא את הבאג, ופתח PR.
מהר יותר מזה שבנה את המוצר.
מי שבנה את הכלי הפסיד למי שפשוט סמך עליו יותר.
זה כבר לא סיפור על קוד.
זה סיפור על מיינדסט.
הנה 3 עצות שלו שהן גם מעניינות וגם משנות את התפיסה של מרקט פיט בכלל
ושל צורת עבודה בפרט :
💡 תבנו למודל של עוד 6 חודשים, לא של היום
🗯️ אל תכניסו את ה-AI לקופסה – תנו לו כלים ומטרה, תנו לו למצוא את הדרך
👀 תשימו את הפרויקט בלימיט מבחינת זמן או מימון – וזה יכריח את המפתחים
שלכם ללמוד איך לסמוך על AI יותר טוב ולהפוך לג'נרליסטים שחוצים
דיסציפלינות
התואר "בונה" מתחיל לתפוס תאוצה.
בונים היום כבר לא צריכים לכתוב קוד.
הם צריכים לדעת מה שווה לבנות.
סוף מעשה במחשבה תחילה – החשיבה היא הקידוד החדש.
אני רק שאלה – אם קידוד נפתר –
מה המיומנות שהופכת לצוואר הבקבוק הבא?
