יש משהו מוזר שקורה בארגונים שמאמצים AI בפיתוח.
הם מייצרים יותר קוד. הרבה יותר. ואז הם מגלים שהמפתחים עמוסים יותר מתמיד.
זה לא באג. זה תוצאה של מדידה לא נכונה.
גלעד שהם עובד על הבעיה הזאת מ-2016 – עוד לפני שה-AI נכנס לשיחה הארגונית. הוא ראה אותה מגיעה. בנה תשתית. ועכשיו יש לו תשובה שרוב הארגונים עדיין לא אימצו: המטריקה הנכונה היא לא כמה קוד ה-AI כתב – אלא כמה מהר הקוד הזה עבר merge לפרודקשן.
קוד שנזרק לפח הוא לא asset. הוא רעש, ובשיחה הזאת הוא מסביר למה, ומה עושים במקום.
הדבר שהכי אהבתי: ההבחנה בין code generation לבין code composition.
לא AI שכותב – AI שמרכיב. כמו לגו, לא פיסול. וזה דורש תשתית ארגונית שרוב החברות דילגו עליה בדרך לרכוש את ה-cursor הראשון.
על מה עוד דיברנו?
