פעם, לפני שהייתי כותבת מסמך דרישות ,אהבתי להזמין שתי קולגות שלי לחדר להתווכח על הלוח.

פעם, לפני שהייתי כותבת מסמך דרישות ,אהבתי להזמין שתי קולגות שלי לחדר להתווכח על הלוח.
אני קראתי לזה בריינסטורם.

אחרי שהייתי מסיימת לכתוב מסמך דרישות,הייתי אוהבת ללכת לאיש הפיתוח שלי ולראות איזה חורים הוא מוצא. כשהייתי צעירה זה עצבן אותי, אח״כ זה הפך להרגל שלא מוותרים עליו כי לא משנה כמה נסיון היה לי, עוד זוג עיניים טכני תמיד היה עוזר לי לראות משהו שהתפספס.

כשהפציע הצ׳ט וחבריו ה״סוכן״ הראשון שבניתי היה cto כזה שזו היתה מטרתו- לגלות לי בליינד ספוט.

בשבוע האחרון מצאתי את עצמי בתפקיד העיניים,האח הגדול, המנהל הלא מרוצה (תבחרו מה שמתאים).
המערכת העצומה שבניתי על קלוד,
לא הפסיקה לאכזב.

כל plan שעשיתי קיבל ציון של 50/100, כל מחקר שביקשתי, הפעיל שמונה סוכנים אבל ״ברח״ לאיזורים שלא היה צריך וכן הלאה.

מצאתי את עצמי מביאה עוד ועוד זוג עיניים של מפתח, בודק,חוקר, ואפילו את הboard שלי ששמור רק לאירועים מיוחדים.
הגעתי ל 95/100 לפני שהאישרתי לו לפתח אבל התהליך עצמו היה מייגע, בפרט כי לו הייתי עובדת בשיטה ה״ישנה״ יש מצב שזה היה יותר מעניין ופחות מעייף.

בהתרשמות שלי זו בדיוק הבעיה שיש לכולנו, רק שלא בטוח שאנחנו תמיד בודקים, כי זה כתב, כי זה נראה הגיוני, כי אולי אני ״לא מבין״ ו״לא צריך לקרוא את הקוד״ כמו שאוהבים לומר באינסטגרם
אבל בסוף

הכלים עוד לא שם, המיטיגציה האנושית מעולם לא נדרשה כ״כ כמו עכשיו, והקלות הבלתי נסבלת שהמוח האנושי מחפש לעצמו קיצורים מאפשרת לנו ליפול בפח הזה, ולהנציח בינוניות שבסופה כותרות כמו ״וויב קודינג בצה״ל חשף פרטים אישיים של חיילים״.

אם אתם יודעים איך לעשות את העבודה שלכם, אל תוותרו על הידע הזה – הפוך- תשתמשו בו כדי לשפר את העבודה עם המכונה.
זה נכון, שתיכף זה יותר חכם מכם,
אבל אין חכם כבעל נסיון.